ספרד – ברצלונה

0

המסע לברצלונה  עם קבוצת "לבב"

בשבוע הראשון של החודש הייתי בברצלונה עם קבוצת "לבב". (יחידת "לבב" מיועדת לבוגרים בגילאי 18-45
אשר ברקע שלהם לקויות למידה,בעיות בתקשורת, קשיים הסתגלותיים כגון ביישנות ,חרדה חברתית ,דימוי עצמי נמוך.)

זה היה הסיור הראשון שלי עם קבוצה זו. בנוסף שמחתי שאני טס על היום הראשון של הלימודים בבתי הספר והגנים. במסע הנוכחי, הרגשתי בטוח בעצמי מכל הבחינות: אישית וחברתית. חברתית, כלומר היו לי את הכלים להכיר וליצור קשרים עם אנשים חדשים. אישית, ידעתי לשמור על עצמי ולעשות מה שאני בוחר לנכון לעשות. למשל: מתי מתאים לפנות לבחור/ בחורה. זאת אומרת ידעתי שליצור קשר חברתי נועד למען הכיף אך הוא לא יכול להיעשות בכח ואם זה בניגוד לרצוני. המטרה היא לסמוך על הרגשות שלי.

במסע הזה גיליתי עולם חדש ומעניין של אנשים ומקומות. ראשית גיליתי את מדריך הטיולים, שלמה לבקוביץ' והמדריכה המשנית, אפרת בר גיל. הרגשתי שמחה ואושר להכיר את שניהם. לכל אחד מהם היה את המיוחדות שלו. שלמה הוא הומוריסטי. למשל בקטע כלשהו, הוא הצחיק אותי מתי שהוא אמר לחברים: "אין שרותים, תתאפקו קצת" ו"בוא'נה לאן אתה הולך". עוד תכונה יפה אצלו זה היחס האבאהי שהוא נתן לי. אצל אפרת, אהבתי את הרגישות שלה עימי שזה אומר היחס היפה וההבנה החברתית. הרגשתי שהכרתי אותה לעומק ויכולתי לדבר איתה על כל מה שאני רוצה ומרגיש.

עכשיו למקומות שטיילנו בהם. היינו בבאסלו, עיר עתיקה מתקופת ימי הביניים בחבל קטלוניה. במאה ה- 6 היא הוקמה ע"י שבטים קלטים ואיברים. שם התיישבו יהודים עד גירוש יהודי ספרד שהתחוללה במאה ה-15. צלמתי שם תמונות שזה הנוף ההררי והירוק, העיירה באסלו. חוץ מזה הצטלמתי עם תמר ועם עוד כמה חברים.

אחרי שביקרנו בעיירה, נסענו לטוסה דל מאר. שלמה הסביר לנו על ההיסטוריה של העיירה הנ"ל והשינויים שהתרחשו בתוכה. כיום טוסה דל מאר הינו אתר תיירותי ויש שם את חוף הים. כשירדנו מהאוטובוס הלכנו לים. הרגשתי שעכשיו מתחיל הכיף. כלומר להכיר אווירה חדשה ועוד עם קבוצה זה לא מובן מאליו. הלכנו בסמטאות בדרך אל הים. הרגשתי נלהב וסקרן מהנעשה. כשהגענו לים הצטלמנו תמונה קבוצתית. שם ראינו את המצודה של קטלוניה.

קטלוניה

הרגשתי אחדות עם הקבוצה ושייכות אליה. אחרי זה צלמתי את הנוף הנפלא וכמובן הצטלמתי עם תמר על רקע חוף הים עם קשת בענן. זה הקסים אותי להצטלם עם קשת בענן. מאד מיוחד וצבעוני!

בערב נסענו למלון Olympic Garden"". המלון ממוקם באותה עיירה שהיינו קוסה דל מאר. המלון היה בתנאים פנטסטיים. למשל: החדרים היו מסודרים, מאווררים, מיטות נוחות ומקלחות טובות. האוכל היה טעים. כל יום החליפו תפריט, שזה אומר גיוונו. הייתי בחדר עם אביב אנקורי. היה לי כזה כיף איתו. נהיינו חברים ועזרנו אחד לשני במקרה הצורך.

ביום השני נסענו לבקר בברצלונה. טיילנו בברצלונה וירד גשם. הרגשתי מוזר ומופתע שבישראל שמש ובברצלונה גשם. הלכנו ברחובות העיר. בדרך ראיתי את המבנים. הם מאד יפים. במהלך הסיור המדריך הסביר לנו על האדריכל אנטוניו גאודי ואיך הוא הפך לסמל העיר ברצלונה. זה כ"כ עניין אותי. אחד מהמבנים המפורסמים שלו זה הכנסייה הקדושה. לרגע נעצרה לי הנשימה והסתכלתי בעונג רב על הכנסייה שלו. אמרתי לעצמי אין כנסיות כאלו בארץ. לאחר מכן נסענו לאצטדיון "קאמפ נאו". זהו אצטדיון שבו קבוצות כדורגל משחקות שם. בין המפורסמים שמשחקים שם הוא מסי. המדריך הסביר לנו גם על האצטדיון כיצד הוא נבנה ומה המשמעות שלו כיום. גם פה התרגשתי מהאצטדיון והרקע עם השחקנים. הצטלמנו כל הקבוצה ואני הצטלמתי עם אפרת, תמר ועוד הרבה אחרים.

לאחר האצטדיון, חזרנו לברצלונה. ירדנו ליד החומה של העיר. משם הלכנו לכיכר קולומבוס ולשדרות הראמבלס. שדרות הראמבלס זה איזור מהמם בלב ברצלונה. מגיעים לשם תיירים מכל העולם. אורך השדרה היא 1.2 ק"מ המתחילה מאנדרטת קולומבוס ועד כיכר קטלוניה.

ככר קולומבוס

בזמן ההליכה בשדרה הרגשתי שמח ורגוע. זה בא לידי ביטוי שהתעניינתי באנשים ובמקום החדש אליו הגעתי. הסתובבנו בסמטאות של העיר. דיברתי עם חברים וצילמתי תמונות רבות. פתאם במפתיע הגענו לכנסייה של גאודי שוב. אמנם ראיתי את הכנסייה הנ"ל מזווית אחרת אבל התרגשתי. (בבוקר הסתכלנו  באלכסון לעבר הכנסייה). בעקבות זאת נכנסתי לתוך הכנסייה כדי לראות מה נמצא בפנים. כשנכנסתי לכנסייה ראיתי פסלים ענקיים ועתיקים. זה כ"כ חיבר אותי והרגשתי שלמדתי דברים חדשים תוך זמן קצר. כלומר מבנה הכנסייה בפנים היה מיוחד ויוצא דופן מבחינת הארכיטקטורה. אחרי הכנסייה, המשכנו ללכת בסמטאות. אמנם הייתי עייף אך מרוצה.

ביום השלישי נסענו לואל דה נוריה. זהו עמק הררי, ירוק שנמצא בהרי הפירנאים בחבל קטלוניה. הגענו לשם באמצעות רכבת. הרכבת שנסענו בה, היתה רכבת מיוחדת שנכנסה בתוך ההרים. הייתי מאושר ומופתע מהנוף המרהיב והנפלא שיש! אמנם מזג האוויר היה גשום אך מה שחיבר אותי זה הצבע הירוק. בדרך לעמק ישבתי עם בנות מהקבוצה.

val de noria

הרגשתי טוב ברגע שיצרתי קשר עימן. זה בא לידי ביטוי בחוויות משותפות מהסיור ותחומי עניין. כשהגענו לעמק הרגשתי מקורר קצת. זאת אומרת מזג האוויר התהפך. למרות זאת הנוף עשה לי הרגשה טובה שזה אומר סקרנות, התעניינות. לכן הצטלמתי עם הידידה שלי הנ"ל והקבוצה.

לאחר מכן חזרנו למלון. היה זמן חופשי עד הארוחת הערב. בזמני הפנוי הלכתי לבריכה במלון. ראיתי את הבריכה והרגשתי רגוע. לכן הלכתי לשחות בשביל להשתחרר. שחיתי ביחד עם חגי (חבר לקבוצה). היה לי כיף לשחות איתו. בנוסף לזה פגשתי את תמר ויעל (חברות לקבוצה). הראיתי להן שאני שוחה והן התרשמו מאד!

בערב הלכנו למופע מזרקות בברצלונה. ליד המזרקות היו המון תיירים. המקום היה מלא עד אפס מקום. בעקבות זאת ירדנו מהאוטובוס והסתכלנו על מופע המזרקות מרחוק. זה הצחיק אותי שהיתה כזאת צפיפות של תיירים במקום. המופע המזרקות היה מדהים וצבעוני!

במהלך הטיול היתה לי חוויה מעניינת וכיפית. ביום שישי היה מופע פלמנקו שבו הופיעו רקדני סטפס (סוג של ריקוד). המוזיקה היתה ספרדית. הסתכלתי בסקרנות והתעניינתי במוזיקה עצמה. בזכות החשיפה למוזיקה, נהנתי מהמנגינות של ספרד. פתאם הגיע הרגע הזה. הרקדנים עשו סיבוב בשביל לראות מי רוצה לעלות לבמה כדי לרקוד. תמר ואני הרמנו את היד והרקדנים לקחו אותנו לבמה. בזמן שהגעתי לבמה, הרגשתי שמח וגאה. זה בא לידי ביטוי שבו ייצגתי את ישראל מול מדינות רבות בעולם. כלומר הייתי ה"כוכב" של הערב. בנוסף כשעליתי לבמה הייתי משוחרר, מבחינת עשיית פעילות אחרת. קודם במופע ישבתי שעתיים בלי לקום.

על הבמה היו כל מיני אנשים ממדינות שונות. הרקדנים עשו סבב עם האנשים בשביל ללמד את האנשים כיצד רוקדים פלמנקו. כשראיתי את זה מהצד, התרגשתי וקיבלתי צמרמורת. לאחר מכן קראו לי לרקוד. הרקדנית הראשית לימדה אותי כיצד רוקדים ומהן התנועות. לשמחתי, קלטתי את הנושא ורקדתי ביחד עם הרקדנית. הרגשתי אושר וגאווה כשכולם ראו אותי רוקד. בסוף הריקוד הרקדנית אמרה לי כל הכבוד בספרדית. הגיע הרגע שמחאו לי כפיים וכ"כ התרגשתי. שלמה המדריך שיבח אותי וכל הקבוצה מאד התרשמה ממני לטובה. בערב הזה המדריך הצחיק אותי שהוא אמר "לאן אתה הולך". זה היה בקטע שבו הייתי צריך לעמוד. כלומר לחלץ עצמות. לכן צחקתי כי נהנתי מחוש ההומור של שלמה.

ביום האחרון נסענו להרי מונסרט. הנוף היה ירוק ויפה. כשהגענו להרי מונסרט, לפתע נעצרה לי הנשימה. כלומר הייתי מופתע כמה אנחנו גבוהים ורואים הכל מלמעלה. בנוסף לזה היו לי רגעי קשיים. למשל: מסע נפשי כבד. זה בא לידי ביטוי בהמולה הקבוצתית והאי שקט לקראת החזרה לארץ. כלומר התחושה של להיות ביחד כל הזמן עשתה לי הרגשה של חנק. זה היה בעיקר עם חבר לקבוצה, שהיה תוקפן בכללי ולא יכולתי להיות לידו בגלל שהוא נדבק לידידה שלי. החבר הנ"ל לא התנהג אלי יפה כשניסתי להסביר לו משהו. לכן לא נכנסתי איתו לעימותים והעדפתי לא להתקרב אליו בכדי לשמור על עצמי. מה שעזר לי זה שדיברתי עם אפרת והיא לא נבהלה מהמחשבות שהיו לי. הרגשתי שהיא נתנה לי גב ולא ויתרתי לעצמי.

ידעתי שהטיול הזה נועד בשביל להנות, לכייף ולרכוש מיומנויות חברתיות ואישיות. לגבי המקום לא נהנתי בהרי מונסרט כי היה לי קשה נפשית והגובה הרב. עלינו לאוטובוס ובדרך אפרת עשתה לנו חידון על ספרד. חלק מהשאלות ידעתי והרגשתי שאני בעניינים. אחרי זה המדריכה שאלה מי רוצה לשיר ולספר את החוויות שלנו מהטיול. אמרתי שאני רוצה. אז לקחתי את המקרופון ושרתי את השיר "הלוואי" של בועז שרעבי. כולם הצטרפו אלי בשירה! הרגשתי משוחרר יותר אחרי שירדנו מההרים והוצאתי את הרגשות המכאיבים שהיו לי בזמן ששרתי.

חוץ מזה שמחתי שאני שר. שלמה שיבח אותי ואמר שיש לי כשרון רב למוזיקה ואני שר נפלא! לאחר מכן דיברתי על החוויות שלי מהטיול. כולם הקשיבו לי ועודדו אותי. למשל: תמר צעקה: "יניב, אנחנו אוהבים אותך"! גם אביב אמר לי מילים שחיזקו אותי: "יניב, אתה מקסים". אחרי שדיברתי, אחרים גם דיברו ועניין אותי לשמוע גם חוויות של אחרים.

ברצלונה

נסענו לעבר העיר ברצלונה. עלינו להר היהודים. המדריך הסביר לנו למה הר היהודים נקרא ככה. הר היהודים נקרא מכיוון שהיהודים קברו את המתים מחוץ לעיר בהר הזה. כשירדנו מהאוטובוס ראיתי את כל ברצלונה היפה. הנוף עם המזרקות הדהים אותי. מבחינת הגובה כבר לא פחדתי. אחרי הר היהודים נסענו לאצטדיון של ברצלונה. בדרך דיברתי עם דוב (חבר לקבוצה). זו היתה הזדמנות בשבילי להכיר אותו וליצור קשר. הגענו לאצטדיון בברצלונה וזה נראה יפה ומעניין.

איצטדיון ברצלונה

לאחר מכן הסתובבנו בעיר. עצרתי בחנות וקניתי מזכרות מברצלונה לחברים שלי ולמשפחה. אחרי זה היינו בסמטאות העיר והן היו מאד מרתקות. היה טוב להסתובב עד שהרגשתי עייף. בערב נסענו לשדה התעופה של ברצלונה והרגשתי געגועים למשפחה. זה בא לידי ביטוי באהבה שלי כלפיהם. בשדה עשינו צ'ק אין. מה ששימח אותי הוא שתמר הציעה לי שנשב ביחד בטיסה יחד עם יעל. כלומר הזמנו מקום בטיסה. אחרי זה עשינו בדיקה בטחונית. בשדה הרגשתי מבולבל וחסר סבלנות. הסיבה לכך היא הלחץ של המדריך וגם הצורך בעמידה בלו"ז. בכל מקרה מה שעזר לי הוא שדיברתי עם אביב על התחושות. אביב שיתף אותי ברגשותיו וכך עזרנו אחד לשני. חיכינו לטיסה ואז עלינו למטוס. אני ישבתי באמצע. התרגשתי לקראת ההמראה והחזרה ארצה.

מתי שהתחילה ההמראה יעל, תמר ואני החזקנו ידיים בשביל שנוכל לשרוד את ההמראה בשלום. הרגשתי אחדות וחיבור ברגע הזה. המראה עושה לי טוב לנפש! במהלך הטיסה קצת ישנתי וגיליתי שהטיסה עברה נורא מהר.

כשהתקרבנו לישראל, הגאווה הלכה והתגברה. אמרתי לעצמי שזה לא מובן מאליו שנסעתי לברצלונה עם לבב והייתי עצמאי ובטוח בעצמי. ברגע שהיינו באוויר מעל שמי ישראל התכוננתי לשיר את השיר "הבאנו שלום עליכם".

מתי שהמטוס נחת בנתב"ג, תמר ואני שרנו את השיר הנ"ל בקול רם. שמחתי שנחתנו בארץ בשלום וידעתי שאני מגלה את העולם והרצונות שלי. כשנחתנו עשינו ביקורת דרכונים ולקחנו את המזוודות. הסתיימו החובות וכל אחד הלך לדרכו. אחרי זה נפרדתי מכולם והרבה חברים אמרו שנהנו מאד איתי.

המסע לברצלונה נתן לי רגע מיוחד שבו ידעתי לשמור על עצמי ולחשוב חיובי. הרגשתי שהעבודה עם עצמי והעזרה לאחרים תרמה רבות לקשר הטוב ביני לבין החברים. מקווה שיהיו עוד סיורים לחו"ל ואשמח לקחת חלק בטיולים הבאים!!

וזה אני

וזה אני

יניב ליבנה

18.9.15

חולון

אהבתם? מוזמנים להגיב על הפוסט ספרד – ברצלונה: