פירנצה

0

יום ג' – 6.9.11

החלטנו על ארוחת בוקר מוקדמת כדי לצאת לדרך לפירנצה בשעה 8:00, כי שם בתחנת הרכבת המרכזית מחכה לנו המדריך שלנו ליאור בשעה 10:00. כהרגלנו כיוונו מכשירי ה-GPS, אך הם בשלהם. במקום להוציא אותנו לאוטוסטראדה, הובילו אותנו בדרכים הצדדיות, ושוב הגענו למפל שהדרך לידו חסומה. שוב חיפשנו את הדרכים החלופיות ובסיכומו של דבר, דרך של כ-50 ק"מ שאמורה לקחת כשעה מקסימום, נמשכה למעלה משעתיים. מהדרך צלצלנו לליאור שאנו מאחרים, הוא אמר שהוא מחכה. כשכבר הגענו לעיר חיפשנו את החניון של תחנת הרכבת סנטה מריה, ולנקודת המפגש הגענו ב-10:30.

פגשנו בחור חביב ואינטליגנטי בעל ידע רחב בנושאים מגוונים, סטודנט לתואר שני באומנות, עם רצון גדול להעביר לנו חלק מהידע שלו. הוא התחיל בהסבר היסטורי כללי.

העיר נוסדה בסביבות המאה ה-9 לפה"ס, בימי הביניים הפכה למרכז פיננסי. היתה המרכז האמנותי החשוב ביותר באיטליה ובה פעלו ויצרו גדולי אומני הרנסנס, כמו ליאונרדו דה וינצ'י, מיכאלאנג'לו, רפאל, בוטיצ'לי, דנטה וגלילאו. יצירותיהם מפארים את עשרות המוזיאונים בעיר וביניהם גלריית אופיצי, גלריית האקדמיה בה מוצר פסל דוד המקורי של מיכאלאנג'לו, או את הכנסיות והכיכרות הרבות.

פירנצה - פסל דוד

פירנצה – פסל דוד

הסיור התחיל בהסברים על עקרונות הנצרות והמשפחות המכובדות השליטות של פירנצה – מדיצ'י ואופיצי. עברנו בכיכר הרפובליקה הגדולה סביבה בתי קפה ומסעדות, שבאותה עת התקיימה בה הפגנה גדולה בנוסח "העם דורש צדק חברתי".
ליד כנסיית סנטה מריה נובלה נכנסנו לכנסייה אחרת שבה קיבלנו הסברים על מבנה כנסיות בכלל ועל ציורי האומנות התלויות בה בפרט. ביציאה מהכנסייה יצאנו לרחוב עמוס בחנויות מעצבים מפורסמים בעיקר של נעלים, ואנו עושים דרכנו לגשר פונטו וקיו (הגשר הישן).
הגשר הוא אחד מסימני ההיכר של העיר. הגשר העתיק ביותר בפירנצה מעל הנהר ארנו, ומחבר את שני חלקי העיר. נבנה במאה ה-14, בעבר הוא נהרס כמה פעמים ונבנה מחדש. זהו הגשר היחיד שהגרמנים נמנעו מלהפציץ במלחמת העולם השניה וזאת על מנת שיוכלו להכניס או להוציא כוחות מהעיר. כיום קיימות בו עשרות חנויות תכשיטי זהב ולכן מכנים אותו גשר הזהב. טיילנו על הגשר, ראינו את כמויות הזהב שבחנויות, ראינו מנעולי האהבה שזוגות תולים שם כדי להנציח את אהבתם, ראינו את המסדרון הארוך שבנוי מעל הגשר ששימש את אצילי העיר למטרות מילוט ( לכוון הפילגש), וכן ראינו את ביתו של מעצב העל ג'ורג'יו ארמני בתחילת דרכו.

צמוד לארמון משפ' אופיצי צעדנו בשדרת דיוקנאות מפוסלות של ציירים ופסלים כמו לאונרדו דה וינצ'י, מיכאלאנג'לו דנטה, רפאל, גלילאו. הארמון משמש היום כמוזיאון אחד הגדולים והחשובים בעולם "גלריה אופיצי". שדרת הפסלים מסתיימת בפתחה של פיאצה דלה סניורה, עם בנין פאלצ'ו וקיו שמשמש היום כבית העירייה ובעבר כמרכז השלטון. מעליו מתנוסס מגדל פעמונים בגובה 94 מ'. למרגלותיו מוצב העתק מושלם של פסל דוד המקורי של מיכאלאנג'לו מלפני 500 שנה, עשוי משיש לבן בגובה 4.5 מ'.
כל הכיכר סביב מלאה בפסלים מדהימים ביופיים המתארים דמויות מסיפורי המיתולוגיה, האריה של פירנצה (סמל העיר) ומזרקת נפטון.

בית הכנסת הגדול בפירנצה

בית הכנסת הגדול בפירנצה

נכנסנו לאחד מבתי הקפה בכיכר לחטוף קפה בעמידה ליד הבר, כמנהג המקומיים. משם, בכוחות מחודשים צעדנו במרץ לבית הכנסת הגדול (לפני שסוגרים אותו) בעלות של 50 € דמי כניסה. (5 יורו לאדם) מבנה גדול ומפואר בנוי בסגנון מאורי שמזכיר את ארמון אלהמברה בספרד. הוא הוקם עבור הקהילה הספרדית בעיר ולכן נבחר עיצובו בסגנון המזרחי. יש בו ציורי קיר מוזהבים יפהפיים וגלריית עזרת נשים בקומה השניה. הוא תוכנן ע"י מיטב האדריכלים באותה תקופה ובנייתו הסתיימה בשנת 1882. באותה עת זכו היהודים בפירנצה לחופש פעולה דתי כלכלי וחברתי.
בשנת 1966 הנהר עלה על גדותיו והציף את כל המרכז ההיסטורי של העיר וביניהם גם את בית הכנסת, וגרם לנזקים קשים לאוצרות אמנות רבות. בית הכנסת שוחזר ועד היום נראים על הקירות סימנים של אותה הצפה. בבית התפוצות ברמת אביב מוצב דגם יפה של בית הכנסת של פירנצה.

המשך סיורנו הגיע לפיאצה דואומו בה בנויה הקתדרלה הענקית סנטה מריה דל פיורה, נחשבת הרביעית בגודלה בעולם ונושאת את כיפת הלבנים הגדולה ביותר בעולם. הכנסיה נקראת "מריה הקדושה של הפרח" ותחילת בנייתה היתה בתאריך 8 בספטמבר שהוא תאריך יום ההולדת של מריה על פי האמונה הנוצרית הקתולית ובנייתה נמשכה 160 שנה. כולה מצופה באריחי שיש בירוק, ורוד ולבן.
ליד הקתדרלה עומד מגדל פעמונים "קמפנילה" שגובהו 82 מ' בסגנון גותי מהמאה ה-14. ניתן לטפס 414 מדרגות לתצפית על העיר.
ממול ניצב בית הטבילה בטיסטרו, מבנה מתומן, נבנה במאה ה-9, מצופה בשיש לבן וירוק בעל דלתות ברונזה מגולפות יפהפיות מכל צדדיו. הדלת הפונה לקתדרלה עוצבה ב-1452 ע"י הפסל לורנצו גיברטי שנעזר בייעוץ של פילוסופים יהודים לצורך עבודתו זו. הדלת מורכבת מ-10 תבליטי ברונזה מוזהבים המתארים את סיפורי התנך, כמו: הבריאה, קין והבל, אברהם יצחק ויעקב, יוסף, משה, שלמה המלך ומלכת שבא. מיכאלאנג'לו התרשם מאד מהיצירה וקרא לה "השער לגן עדן". בשל החשש לנזק שייגרם ליצירה הועברו התבליטים המקוריים למוזיאון בגלריה אופיצי ואלה הנמצאים על הדלת הם העתק מדוייק.

פירנצה - השער לגן עדן

בנקודה זו הסתיים שלב הסיור המודרך, ומכאן ואילך המשכנו עם ליאור לפי המלצתו לפיצרייה. הזמנו שם פיצה או סנדביץ', כל אחד לפי רצונו, ואח"כ לקינוח ניגשנו לגלידרייה סמוכה, שלפי דברי ליאור, היא הטובה ביותר בפירנצה. אכן היה מעולה. ליאור עוד הראה לנו כיוונים של מקומות ששאלנו אותו עליהם, שילמנו לו את שכרו (209 €) שכלל תוספת מחיר עבור הזמן הנוסף שעבד איתנו, ונפרדנו ממנו בתודות ושבחים על הידע העשיר שהעביר לנו. היה ממש כיף גדול בחברתו.

פירנצה - שוק סן לורנצו

פירנצה – שוק סן לורנצו

חלק מאיתנו התיישבו על מדרגות כנסיית סן לורנצו למנוחה וחלק אחר מאיתנו שוטטו כשעה בשוק סן לורנצו הסמוך בחיפוש תיקים ודברי עור אחרים, רובנו שבנו בידיים ריקות, מציאות לא מצאנו שם. בסביבות השעה 18:00 החלטנו להתחיל לחזור.

גררנו את עצמנו חזרה לחניון, שילמנו 56 € עבור שני הרכבים, ויצאנו לדרך הביתה. הפעם, לשם שינוי, עלינו ישר על האוטוסטראדה, ירדנו ביציאה שלנו "פוג'יבונסי נורד" ותוך בערך שעה הגענו לווילה, דרך שלקחה לנו בבוקר כשעתיים וחצי. זו היתה הפעם הראשונה שהגענו לווילה לפני רדת החשיכה. אכלנו ארוחת ערב במטבחנו, שתינו יינות והעברנו חוויות של מהלך היום.

עברו לדף הבא:

יום ד' – 7.9.11 – דרך הקיאנטי – סיינה, מונטאלצ'ינו, פיינזה

אהבתם? מוזמנים להגיב על הפוסט פירנצה: