יום ד' – 7.9.11
היום לפי התוכנית מועדות פנינו לסיינה. ממוקמת דרומית מזרחית לפירנצה במרחק של פחות משעה נסיעה. היא נבנתה במאה ה-14 על 3 גבעות המשקיפות על העמקים סביב. בעבר היתה רפובליקה עצמאית וניהלה עסקי מסחר משגשגים בכל רחבי היבשת. מרבית המבנים הקיימים בה נבנו בימי השגשוג שלה. יש בה אוניברסיטה ואקדמיה ללימודי אומנות.
סיינה
התחלנו את סיורנו בחניית הרכבים בחניון מחוץ לעיר העתיקה היושבת גבוה על ההר. מערכת משוכללת ומסועפת של מדרגות נעות העלתה אותנו כמעט עד מרכז העיר העתיקה. דרך הסמטאות הצרות הגענו למרכז ההיסטורי לפיאצה דל קאמפו מהמאה ה-14 המחולקת ל-9 באמצעות 8 קווים לבנים היוצאים מנקודה אחת, חלוקה היוצרת צורת צדף או מניפה. הכיכר מוקפת במבנים עתיקים וארמונות שאחד מהם משמש היום כבית העירייה. בצמוד לבנין בית העירייה מתנשא מגדל השעון לגובה 88 מ'. ממול, מעברה השני של הכיכר מוצבת מזרקת השמחה. ביציאה מהכיכר המשכנו דרך הסמטאות אל קתדראלת הדואומו מהמאה ה-11 שחזיתה מכוסה שיש לבן ושחור ומעליה כיפה גדולה. לא התרשמנו במיוחד כי כמותה כבר ראינו פה ושם.
הדואומו בסיינה
ביציאה מהחניון של סיינה קצת התבלבלנו בהמתנה של הרכבים אחד לשני, וכך מצאנו את עצמנו נוסעים לכיוון היעד הבא ללא קשר בין הרכבים וללא מענה של מכשירי הקשר, ומלאי תקווה שכשנגיע ליעד ייווצר קשר.
אנו פונים דרומה לכיוון העיירה מונטאלצ'ינו בת 6,000 תושבים, שעיקר פרסומה יצא לה בזכות היין המשובח "ברונלו די מונטאלצ'ינו" מכרמים שגדלים סביב העיירה. ברונלו הוא זן של ענבים שיקבים רבים באזור מייצרים מהם יין. כל הדרך חלפנו על פני כרמים ומטעי זיתים ויקבים רבים.
בכניסה לעיירה הצלחנו ליצור קשר עם הרכב השני שכבר חיכה לנו ליד הכנסיה. כמובן שהחננו את הרכבים בחניון ומשם טיפסנו לא מעט מדרגות עד שהגענו לסמטאות העתיקות. יש בה מבצר וחומות וכיכר מרכזית בשם פופולו. ראינו שם יותר חנויות יין מאנשים, הן בכיכר והן בסמטאות. טעמנו ברונלו באיזה חנות, ומהר מאד הבנו שאין במקום ענין מיוחד למעט היינות.
ארוחת צהרים בסוכת גפנים במונטצ'לו
ביציאה מהעיירה כבר היתה השעה בערך 13.30 וכשראינו איזה מסעדה עם סככת גפנים מטפסים כולנו נדלקנו עליה והחלטנו לשבת בה לארוחה קלה. בעלי המקום, כנראה בני משפחה אחת, לא מאד שמחו לשרת אותנו מאחר וזו היתה שעת הצהרים שלהם ואמרו שיש להם רק מרק ופסטה, ומבחינתנו זה היה מספיק. כולנו הזמנו מרק טוסקני טיפוסי, שזה קערת מרק ירקות עם פרוסת לחם גדולה בתוכה, או מרק פטריות גם עם לחם, מה שגורם למרק להיות סמיך ודייסתי אך טעים מאד ומשביע.
אחרי המרק המתנו עוד פרק זמן עד שהגיעה הפסטה שהזמנו, או ספגטי או פנה, שאותה תיבלנו בהרבה מאד פרמזן מגורד. אחרי 4 קעריות שחיסלנו שם, בעל הבית החליט שעל התוספת פרמזן שנבקש ייגבה תשלום. ואכן חוייבנו על 2 קעריות נוספות. קינחנו בקפה וביקשנו חשבון. במהלך כל השהות שלנו במקום בעלי המקום היו עצבניים וחסרי סבלנות וראו את זה עליהם בעקבות כל בקשה שלנו. וכך גם כשביקשנו חשבון. כנראה שהסיבה היתה שעת ארוחת הצהריים שלהם שאותה הפרענו להם לאכול ובהתאם היתה התגובה. גם את הסכום של 250 € שגבו מאיתנו עבור הארוחה הצנועה כנראה "שהשחילו" לנו "כעונש על ההפרעה". לפחות לא היו לנו תלונות על טעם האוכל.
ביציאה מהמסעדה הפנו אותנו ליקב של יינות ברונלו די מונטאלצ'ינו שהיה קרוב, אך מהר מאד יצאנו משם בשל המחיר שהם גובים – 12 € עבור 3 טעימות. יקר בלי שום פרופורציה.
מבט לנוף בפיינזה
בסביבות השעה 15:00 יצאנו להמשך נסיעה קצר לכיוון העיירה פיינזה (Pienza). מפורסמת בזכות שתי סיבות עיקריות: הראשונה – האפיפיור פיוס השני נולד בה בשנת 1405, והשניה – היותה מרכז לייצור גבינות פקורינו המעולה המיוצרת מחלב כבשים ונחשבת לטובה באיטליה. לשם שינוי, פה לא היינו צריכים לטפס כדי להיכנס לעיר העתיקה. החנינו את הרכבים בחניון ונכנסנו דרך אחד השערים שבחומה לתוך סמטאות מקסימות מלאות באדניות פורחות בשלל בצבעים. מכל עבר נתקלנו בחנויות לממכר גבינות פקורינו ובשתיים מהן קנינו גבינות בדרגות יישון שונות. טיילנו בטיילת והשקפנו ממנו אל העמק היפה, הסתובבנו בכיכר פיוס השני וסביבה מבנים עתיקים כמו ארמון בעל פטיו פנימית ודואומו.
בדרך חזרה הביתה עצרנו בסופר להצטיידות. בוילה "טקטקנו" במהירות ארוחת ערב מורכבת מנקניקיות ופירה תפוחי אדמה וסלט ירקות, והכל מלווה בשתיית 3 בקבוקי קיאנטי, וצחוקים והעברת רשמים של חוויות היום.
עברו לדף הבא:
