יום ג' – 10.9.13 – מבאד קרויצינגן לסנקט מרגן, סנקט פטר, דרך ואלדקירך (כ-220 ק"מ)
פקחנו עיניים בבוקר וראינו יום מעונן וגשום. התאספנו ב-8:30 באחת הדירות לארוחת בוקר עם המצרכים שקנינו יום קודם בסופר בעיירה. היו לחמים טובים, גבינות מכמה סוגים, חמאה, יוגורט, חביתות, ירקות, שתיה חמה – מה עוד צריך? היה טעים, נעים ואווירה טובה. יצאנו לטיול היומי שלנו שמסלולו הוחלף מיום אחר בתוכנית בגלל מזג האוויר.
ב-10:30 יצאנו לכיוון העיירה ואלדקירך (Waldkirch), שבה לא עצרנו, וממנה יצאנו לנסיעה נופית במסלול מעגלי, דרך שני עמקים, בדרכים צרות ויפהפיות, שדות ירוקים ובתי חווה ישנים. זהו הנוף הקלאסי של עומק היער השחור. אורך המסלול המעגלי הוא כ-70 ק"מ. אומנם הגשם פגם מעט בהנאה של התצפיות על הנוף – אבל זה מה יש! עמוק בתוך היער השחור ממוקמות שתי עיירות קטנות – סנקט פטר (Sankt Peter) ו-סנקט מרגן (Sankt Margen) שהמבקרים בהן עוצרים בעיקר בשל הכנסיות הגדולות שבהן. התרשמנו מהן דרך הרכב כי לא התאפשר לנו לרדת בשל חוסר מקום קרוב להחנות, וחנייה רחוקה לא התאפשרה בגלל הגשם.
המשכנו בנסיעה עוד כברת דרך עד שהגענו לנקודה במפה שנקראת "חור המכשפה" (Hexenloch). המקום הוא בית חווה ישן, ממוקם בגיא צר בין הרים מיוערים ונחל זורם למרגלות בקתת עץ שלידה מסתובבים שני גלגלי עץ מונעים במים, מראה מאד ציורי ופסטורלי.
בתוך הבקתה יש מסעדה נחמדה וחנות מזכרות ובשרים. נכנסנו למסעדה נעימה ומטופחת שהייתה די ריקה (כנראה בגלל הגשם). הזמנו שתייה חמה ועוגות שונות כמו "היער השחור", עוגת גבינה ו-"אפל שטרודל".
בהמשך הכביש הפתלתל הגענו לעיירה פורטוואנגן (Furtwangen), עיירה שבעבר היתה מרכז חשוב לייצור שעונים ורוב תושביה עוסקים בתעשיית השעונים. מצוי בה מוזיאון שעונים הגדול מסוגו בגרמניה. מוצגת בו ההתפתחות ההיסטורית של השעונים בדגש על שעוני הקוקייה של היער השחור.
נכנסנו לסיור במוזיאון שהיה די מעניין אך בעיקר היה פיתרון טוב להסתתר מהגשם שלא פסק לרדת.
המשכנו בנסיעה עוד כ-17 ק"מ לכיוון העיר טריברג (Triberg). מעט לפני ההגעה לעיר עצרנו באתר מפלי טריברג. מי הנהר גוטאך נשפכים מכאן בשבעה גבהים שונים אל תחתית העמק מגובה 162 מ'. נחשבים לגבוהים ביותר בגרמניה. הגברים הגיבורים שלנו הלכו לכיוון המפלים ואילו הנשים נשארו להמתין ברכב. לאחר המתנה לא ארוכה "המשלחת" חזרה מרוצה ושמחה. הם סיפרו שלא הגיעו עד סוף המסלול, אך ראו את המפל מרחוק.
במרחק נסיעה קצרצר מהמפלים הגענו לעיר טריברג וחנינו בה. יצאנו לאחד הרחובות בו מצאנו מספר חנויות למזכרות ושעוני קוקייה. נכנסנו לאחת מהן ועשינו קניות של כל מיני פיצ'יפקס למזכרת ולמתנות. בעלת החנות הפנתה אותנו למקום בו בנוי שעון קוקייה ענק שבשעה עגולה הקוקייה יוצאת ומשמיעה קו-קו. הגענו בדיוק דקותיים לפני הקו-קו, הכנו את המצלמות לרגע "הגדול" שהיה "מדהים" ו-"מרגש". ס ת ם !
השעה היתה כבר 16:00 וחיכתה לנו עוד דרך של כ-80 ק"מ חזרה למלוננו. באמצע הדרך עצרנו באיזה סופר כי מטען ה-GPS התקלקל, ניסינו לחפש בסופר תחליף ומשלא מצאנו יעץ לנו בחור נחמד לפנות לעיירה הקרובה לחנות בשם Fisher. מצאנו את החנות במדרחוב והמוכרת שם עזרה לנו לפתור את הבעיה תמורת 14 €. ומכיוון שכבר היינו בסופר החלטנו לקנות מצרכים להכנת ארוחת ערב בבית וכן השלמות של מספר מצרכים לארוחת הבוקר. התפריט לערב היה פסטה ברוטב עגבניות עם פרמז'אן, סלט ירקות ויין מהאזור. די מהר התארגנו, בישלנו את הפסטה בתוך שלושה סירים שאספנו מהדירות והכל היה אחלה. שכבנו לישון שמחים ושבעים.
