יום שבת – 3.9.11
התכנון היה לאכול מוקדם ארוחת בוקר, הגברים יצאו ב-8:00 לטרמיני לחברת ההשכרה לקבל את הרכבים. בשל איזה אי הבנה הרכבים לא היו מוכנים למסירה, ובסוף יצאנו באיחור של שעתיים בסביבות 10:30. כיוונו את ה-GPS ליעד מפלי השיש, מכשירי הקשר בין הרכבים הופעלו, ויצאנו לדרך. הדרכים שמכשירי הניווט הובילו אותנו היו דרכים צדדיות וכפריות אך עם נופים מרהיבים שרימזו על מה שצפוי לנו בדרכים של טוסקנה. הנסיעה התמשכה מעבר למתוכנן ושעת ההגעה לאתר המפלים היתה 13:00, שזו בדיוק שעת סגירת השיבר להפסקה עד 15:00, זמן פתיחת השיבר מחדש.
זהו מפל מלאכותי מהתקופה הרומית. נהר ולינו (Velino) הזורם בעמק היה עולה על גדותיו לעיתים קרובות ומציף את הסביבה וגורם להיווצרות ביצות ולהתפרצות מחלת מלריה. על מנת למנוע את התופעה החליט הממשל הרומי בשנת 271 לפנה"ס לחפור תעלה לניקוז מי הנהר לכיוון מורדות הצוקים הטבעיים של מרמורה, כאשר במספר תקופות מאז ועד היום חלו שינויים בתעלות והצורה העכשווית והסופית עוצבה בשנת 1787. בשנת 1896 הוקמו בסביבה מפעלים לייצור פלדה, והחלו להשתמש בזרם המים בתעלה להפקת חשמל. כך נוצר המפל. גובהו הוא 165 מ' ונחשב המפל הגבוה באירופה. מקור המים הוא בנהר ולינו (Velino) בתפוקה של 50 מיליון קוב לשנה. כ-70% ממי הנהר מנותבים לשימוש תחנת כוח הידראולית. בזמן הפסקת הזרמת המים לתחנת הכוח מנותבים המים למפל להדגמת עוצמת הזרימה, וסביב התפתח כל האזור לפארק תיירותי לבילוי משפחות ולפעילויות פנאי שונות.
מפלי השיש
בינתיים, עד תום ההפסקה, קנינו כרטיסי כניסה לפארק האתר שעלו 61 €, ניצלנו את זמן ההפסקה באכילת ארוחה קלה ושתיה במזנון במקום שעלתה 66 €.
לקראת השעה 15:00 ירדנו כ-10 דקות הליכה בירידה תלולה לכיוון מרפסת התצפית שממנה רואים את פתיחת זרימת המפל. עמדנו עם עוד רבים אחרים וראינו איך זרם חלש זורם לאיטו הופך תוך מספר דקות למפל אדיר רועש וגועש נופל מגובה רב ומפזר לכל עבר זרזיפי מים כמו גשם. מראה מרשים ביותר. אחרי כל קריאות ההתפעלות, הצילומים וההתרשמות צריך גם להתחיל לרדת. וזו לחלוטין לא היתה משימה קלה.
בתחילה חשבנו לחזור למעלה למקום שבו קנינו את הכרטיסים, אך מצד שני סברנו שכבר עשינו חצי דרך למטה וכדאי להמשיך בירידה. זו היתה טעות קשה. הירידה למטה ארכה למעלה מ-30 דקות, במדרון תלול מאד וקשה להליכה, לכל האורך מדרגות מאד לא נוחות וללא מעקה אחיזה. כולם, אפילו בעלי הכושר שבינינו, הודו בפה מלא שהירידה היתה קשה ומפרכת. כשכבר הגענו סוף סוף למטה התברר לנו שהשאטל שמעלה אותנו חזרה לרכבים בדיוק יצא מהתחנה, לכן נאלצנו להמתין עוד 30 דקות לשאטל הבא. בסופו של דבר יצאנו מהאתר בסביבות 17:00-17:30, שעה שהיתה כבר מאד מאוחרת בהתחשב בנסיעה שעוד עמדה לפנינו.
שוב כיוונו את ה- GPSוהפעם לכיוון סן ג'מיניאנו. עלינו על אוטוסטראדה 1A שגובה האגרה ששולמה עליה עמדה על כ-13 € עבור שני הרכבים, סכום בהחלט כדאי שחסך לנו זמן נסיעה. ירדנו מהאוטוסטראדה ביציאה בשם פוג'יבונסי נורד ובקיצור קראנו לה בי.גי.בונד – שהיוותה עבורנו נקודת ציון חשובה במשך כל הטיולים שעשינו, ליציאה או לשיבה הביתה הן מהצפון והן מהדרום. הווילה שלנו ממוקמת בחווה בשם Fattoria Santo Pietro, ליד כפר קטן בשם Pancole שמרוחק מסן ג'מיניאנו כ-12 ק"מ. אחרי סן ג'מיניאנו נסענו לאט לפי הוראות כתובות.
מפלי השיש
אחרי הכפר פאנקולה ירדנו לאיזה שביל עפר שהעלה ענני אבק, בחושך מוחלט ובדממה רועמת, עם חשש בלב לאן הדרך מובילה אותנו. בסופו של דבר הגענו לאיזה בית שעליו היה כתוב שם המקום. אבן נגולה מעל ליבנו.
ואז, על דלת הבית מצאנו מעטפה עם שמנו עליה ובתוכה מפתחות והוראות נסיעה חדשות איך להגיע לווילה. שוב יצאנו לנסיעה בעפר ובחושך והגענו לאחר מספר דקות למתחם עם מגרש חנייה שמכוניות רבות חנו שם. חנינו גם אנו, פירקנו את המזוודות, נכנסנו למתחם מטופח עם מדשאות ובריכת שחיה, מספר בתים בני שתי קומות, כשלכל בית יש שם.
לא ראינו נפש חיה באיזור והתחלנו לחפש בחושך את הבתים שלנו לפי השמות שקיבלו במעטפה. השעה כבר היתה 21:00, כולנו עייפים ומותשים מהיום הארוך, אבל הסיטואציה המוזרה כאילו נקלענו לאיזה משחק "חפש את המטמון" הביאה אותנו לצחוקים בריאים משחררי מתח. לאחר כ-10 דקות של חיפושים נמצא "המטמון". התפצלנו ל-2 בתים סמוכים. כל זוג בדק ובחן את חדרו, פה ושם נשמעו טענות וטרוניות על אי אילו פגמים, אך בסופו של דבר השלמנו עם מה שיש, וישבנו במטבח הגדול לאכול ולשתות מהמעט שהיה איתנו. נפלנו חללים בסביבות 12:00 עם ציפיות ליום המחר
הווילה בטוסקנה – פאנקולה
עברו לדף הבא:
