יום ו' – 13.10.06
ב-8:00 יצאנו לנסיעה של שעה וחצי לעיר יאנגשו המאופיינת בצוקי הקרסט הענקיים המזדקרים מן הקרקע בגבהים וצורות שונות. כמות הצוקים מוערכת בכ-30,000 וכולם מכוסים מצמחיה ירוקה.
ביקרנו בבי"ס לחטיבה צעירה, נכנסנו לכיתות של הילדים שקיבלו אותה בשמחה רבה. באחת הכיתות ראינו ילדים קטנים עושים תרגילי שיאצו ולחיצות בפנים. לכבודנו שחררו חלק מהכיתות לחצר, שם היתה שמחה והמולה רבה זמן שגיורא הפעיל אותם באלתור תרגילי התעמלות ודקלום השם שלו. נראה שגם הילדים וגם אנו חווינו חוויה מרנינה ומצחיקה.
בהמשך התיישבנו ברכבים קטנים של 4-6 נוסעים נהוגים ע"י נשים, שלקחו אותנו לסיור באיזור החקלאי-כפרי. נסענו בדרכי עפר לא סלולות והתמלאנו באבק בכף רגל ועד ראש. נסענו בין שדות אורז וגידולי חקלאות אחרים המעובדים בשיטה העתיקה והפרימיטיבית. נכנסנו לביקור בבית פרטי, שהוא למעשה בקתת בוץ בחולקת למטבח וחדר מגורים, הכל פשוט ודל, ובני הבית קיבלו אותנו בשמחה רבה ואף כיבדו אותנו בבוטנים ומיני פירות. לפי ברי פרדי זאת צורת החיים של 80% מהעם הסיני.
שחזרנו למרכז יאנגשו קיבלנו זמן פנוי להפסקת אוכל קצרה ולקניות במדרחוב המלא דוכנים. לאחר הטיול במדרחוב עלינו על ספינות לשייט של שעה על הנהר לי המתפתל בין הצוקים הגבוהים.
ב-16:30 חזרנו לאוטובוס לנסיעה של שעה וחצי ועשינו דרכנו חזרה לעיר גווילין ולמלוננו. ארוחת הערב הוגשה במסעדת המלון והיתה – לשם שינוי – ארוחה מערבית טעימה. אחרי מנוחה ומקלחת יצאנו לנהר במרכז העיר לצפות על דייג בעזרת קורמורנים. זאת שיטת דייג מסורתית עתיקה בה מאמנים ציפורי קורמורנים לקפוץ למים ולהעלות במקורם דגים. קושרים להם טבעת לצוואר כדי שלא יוכלו לבלוע את הדגים הגדולים. הדייג יושב על חסקה הבנויה מגזעי במבוק ולצידו 4-5 ציפורים, אותן הוא משלח למים לתפוס דגים. ואכן הן עושות את העבודה. שיטת דייג זו מיושמת בעיקר בנהרות.