אז זהו, נסענו להודו, אני ואבא, לגואה. איך היה? אני אספר לכם.
אבל קודם קצת על גואה, למי שלא מכיר (יש כזה?!): גואה היא מדינה קטנטונת בהודו לחופי הים הערבי, גואה אומנם קטנה אבל היא אחת המדינות העשירות בהודו, ואחוז האנאלפא-בתים בה הוא יחסית קטן, פחות מ-20% (מדהים אבל זה ממש מעט עבור הודו). את גואה 'גילה' ואסקו דה-גמה שעל שמו נקראת עיר הבירה של גואה, ואסקו דה גאמה, היא נכבשה במאה ה- 16 על ידי הפורטוגזים והפכה לקולוניה של הפורטוגזים שהפכו אותה לפנינה באימפריה שלהם.
לי נראה שזה מה שהפך אותה לשונה משאר המדינות בהודו, שהיו חלק מהאימפריה הבריטית שעשקה את הודו ואת המשאבים שלה, אבל זאת רק הערכה שלי, אולי אני טועה. בכל מקרה היא שוחררה וצורפה להודו רק ב-1947 ואחת השפות המדוברות בה היא פורטוגזית שהיא שפה יפה ונעים לשמוע אותה בכל מקום בעולם. גואה ידועה בחופים המדהימים שלה, במסיבות הפול מון ובעוד דברים שבעיקר מעניינים צעירים. אנחנו הגענו לגואה בגלל השקט והחופים המרגיעים שלה.
אז, נחתנו במומביי בסביבות 08:00 משם נסענו לשדה התעופה לטיסות פנים ארציות במונית, עלה 200 רופי וקנינו פריפייד ביציאה מהשדה. התברר שהטיסה הראשונה שנוכל לעלות עליה בדרך לגואה תהיה רק בשעה 14:30. קנינו כרטיסים בשדה בחברת jet airways הכרטיס עלה בערך 85 דולר שזה בערך 3000 רופי לנוסע. יצאנו מהשדה וכמובן נהגי הריקשות התחילו להציק, שלזה חייבים להתרגל בטיול להודו, פשוט חלק מהסיפור. התחלנו ללכת עד שהחלטנו לעשות סיבוב קצר ברחבי בומבי תפסנו נהג ריקשה אחד ואחרי התמקחות, שגם לזה צריך להתרגל בטיול להודו, הגענו איתו להסכם על נסיעה תמורת 200 רופי לשעה כשמחיר שהוא דרש בהתחלה היה 450 רופי, הזוי, פחות מחצי מחיר.
נהג הריקשה עשה לנו סיבוב נחמד אל הנמל ובחזרה, עצרנו בדרך בכמה מקומות וחזרנו לשדה. כרגיל, כשביקשנו לשלם הוא דרש כפול, פתאום זה הפך ל- 200 רופי לנוסע, אנחנו כמובן לא הסכמנו והוא קיבל 200 רופי. את שאר הזמן בילינו בקריאת ספרים ובישיבה בבית הקפה בשדה שכללה גם ארוחת צהרים.
הטיסה לגואה ארכה כ-45 דקות, נוחתים בשדה התעופה של גואה (דאבולים) לא רחוק מהעיר פאנג'י היעד הראשון שלנו היה אנג'ונה, איזור הידוע בחופים מדהימים, מצאנו מונית שלקחה אותנו לשם, כ- 50 ק"מ משדה התעופה. מכיוון שהחלטנו מראש שאנחנו רוצים ללון במקום שהוא על קו החוף התקדמנו עם התרמילים על הגב ומצאנו guest house בעלות של 800 רופי ללילה (ברור שאחרי התמקחות) בשם sai prasad.
לאחר ארוחת ערב במקום, קצת אינטרנט ומקלחת טובה ( עם דליי מים חמים שסיפקו לנו מהמטבח המקומי) הלכנו לישון עייפים מכל היום הזה.
