פרובנס – אקס אן פרובנס ועוד

יום ב'

סנט רמי Saint-Rémy-de-Provence

סנט רמי דה פרובאנס עייר קטנה בפרובאנס. פרסומה בה לה בעיקר בזכות בזכות רחובותיה הציוריים מרובות חנויות התבלינים והמזכרות. בזכות קרבתה ליעדי התיירות בפרובאנס היא הפכה כבסיס ליציאה לטיולים.
לאחר ארוחת בקר וסידורים יציאה לכוון העיירה סנט רמי. נסענו בדרכים כפריות וגם כאן בין שדרות עצי ערמון שנטועים לצדי הדרך במעין מנהרה. מצאנו עיירה פרובנסיאלית טיפוסית, עיר עתיקה וסמטאות ציוריות בהם שוטטנו (לא פלא שהצייר ואן גוך התאהב בה ,חיי וצייר את סביבתה כשנה) תוך כדי הצצה לחנויות שבין הסמטאות הצרות והעתיקות. עצרנו בכיכר נוסטרדמוס ליד מזרקת "הדולפין", על שם הנזיר המפורסם שנולד במקום.

 

 

 

 

 

 

התיישבנו למנוחה צילומים והתרשמות מהבניינים שמסביב. בדרך חזרה לרכבים עצרנו בבלונג'רי (מאפיה) מקומית שהריחה מבגטים טריים. הצטיידנו בסנדוויצים שהוכנו על המקום ע"י 2 מוכרות חרוצות (לקח לרעב מהיום הקודם), המשכנו לכפר "לה בו דה פרובנס".

לה בו דה פרובנס les baux de province

לה בו דה פרובנס – המקום הוא כפר קטן עוד מימי הביניים ויושב על גבעה סלעית. הכפר בנוי לאורכו ברחובות צרים ומרוצפים וניתן לראות בו בניינים שנשתמרו עוד מימי הביניים. מאידך יש בו גם חנויות חדישות ומסעדות לרוב.

במקום גם טירת לה בו שהיא בעצם מבצר השולט על השטח מסביב. אם תעלו לגובה הטירה תוכלו לראות גם את מרסיי ואת אקס אן פרובנס.
הטיפוס לטירה עצמו מעט קשה ובעצם מי שראה טירות אחרות יוכל לוותר על זו.

 

 

 

 

 

 

הגענו לכפר תוך פרק זמן קצר,  כפר "תלוי" ששוכן בראש הר עם עליה תלולה עד מבצר מימי הביניים בראשו. הורדנו את החבר'ה בכניסה לכפר וירדנו חזרה לחנות את הרכבים. שוב שוטטנו בסמטאות העתיקות תוך כדי התחככות בהמוני התיירים. עצרנו לצילום במרפסות התצפית, הנוף העמקים עם הכרמים על המדרונות עוצר נשימה. הנשים נכנסו לחנויות המזכרות קנו בעיקר סבוני לבנדר שהם מסמלי האזור. חזרה למכוניות ויציאה לדרך, עצרנו לצדי הכביש ביציאה מלבו לאכילת הסנדוויצים. אכן היו טעימים, יצאנו לכוון העיירה "סנט מארי למאר".

 

סנט מארי למאר Sainte Marie de la Mer / קמארג' Camargue

קאמארג' (בצרפתית: Camargue) הוא חבל ארץ של אדמת ביצות בדלתה של הנהר רון בדרום צרפת.
הקאמארג משתרע על שטח של 930 קילומטר רבוע ומהווה את הדלתה הגדולה ביותר במערב אירופה. הוא מופרד מן הים על ידי גבעות חול ומוקף מים מכל צדדיו. יש בו לגונות של מים מלוחים ובמרכזו יש לגונה גדולה המשתרעת על שטח של 65 קילומטר רבוע שעומקה פחות משני מטרים.

 

 

 

 

 

 

 

הקאמארג הוא אתר טבע המשמש כתחנה בנדידת עופות, והוא מפורסם גם בשל סוסי הפרא הגדלים בו מזה מאות בשנים. יש בו עדרי בקר הגדלים בתנאים טבעיים בפיקוח בוקרים רכובים על סוסים. רוב הפרים מיוצאים לספרד ומשמשים שם במלחמות שוורים. אנפית הבקר מצטרפת לעדרים, ואוכלוסיית בעלי החיים כוללת גם את הפלמינגו הגדול וזנים שונים של דגים. הצמחייה עשירה ורבגונית וכוללת בין היתר את אשל המים.

חלק גדול של הקאמארג יובש לצורכי חקלאות ובהם גידול אורז, כבשים וסוסים. בפארק האזורי שהוקם ב-1970 יש מוזיאון שבו מוצגים הצמחייה ובעלי החיים המיוחדים לחבל ארץ זה. בירת האזור היא העיר ארל שבגבולו הצפוני של הקאמארג.  קרדיט ויקיפדיה goo.gl/S6F6qd

לאחר נהיגה של בשעה הגענו לכביש המוביל לסנט מארי למאר שהינה במקורה עיירת צוענים ששוכנת על שפת הים התיכון בסמוך לשפך נהר הרון מגדולי נהרות אירופה שבעונת האביב עם הפשרת השלגים בהרי האלפים הוא עולה על גדותיו ויוצר את הביצות . השלטונות לא מנקזים את ההצפות ומשאירים את המקום כשמורת טבע. נסענו לצדי ביצות כ- 30 ק"מ בדרך ראינו סוסי בר לבנים ושוורי בר שהם מסמלי המקום שהסתובבו חופשיות בביצות.

עשב הביצות שממנו הם ניזונים, גורם לסוסים להלבין ( או שכן או שלא-זה הסיפור). המקום מבודד ולא פלא שהצוענים במאות הקודמות ברחו למקום המבודד הזה רחוק מהצקות המקומיים והשלטונות.אחרי נסיעה די קצרה דרך הקמארג' עצרנו במרכז סנט מארי דה לה מר ומיד נכנסנו לבית קפה להפסקת קפה ובירות ומנוחה. לאחר כחצי שעה יצאנו לשוטט בסמטאות שהם שוק אחד גדול נכנסנו. לכנסיה המקומית שבנויה שונה מהמקובל ובעצם בנוייה בסגנון שקשור לתרבות הצוענית.
מאחר ותפס אותנו גשום עם רוחות חזרנו לרכבים לסיבוב בעיירה. ראינו הרבה טריילרים בכיכר, התכוננות לכנס השנתי של הצוענים שנערך פעם בשנה בעונת סוף האביב עם השתתפות של צוענים מכל אירופה.

לאחר שמיצינו (סה"כ כפר קטן ליד הים שאפשר גם לוותר עליו) יצאנו חזרה, החלטנו לותר על העיר ארל שהייתה בתכנית לטובת ערב "באקס אן פרובנס"
נסיעה ישירה למלון, הגעה בסביבות 18.00 פרישה לחדרים לסידורים מנוחה מקלחות, ועם ירידת עומסי התנועה של "חזרה מהעבודה", בסביבות 19.30 יציאה העירה לאקס אן פרובנס.

אקס אן פרובנס Aix-en-Provence

אקס-אן-פרובאנס (בצרפתית: Aix-en-Provence, כינויה הנפוץ: "אקס") היא עיר בדרום צרפת, בירתה ההיסטורית של הפרובינקיה הרומית פרובאנס ושל חבל העבר בשם זה, כיום חלק מחבל פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. העיר נמצאת כ-30 ק"מ מצפון למרסיי, במחוז שפך הרון, ואוכלוסייתה מונה 140,100 נפש (2005).

העיר נוסדה בשנת 122 לפנה"ס בידי הקונסול הרומי סקסטיוס קלווינוס, כמחנה צבאי להגנת הדרך בין עיר הנמל מסליה (כיום מרסיי) לרומא. בשל המעיינות החמים במקום, נתן לו סקסטיוס את השם Aquæ Sextiæ – מי סקסטיוס. במאה ה-12 הייתה העיר למרכז של השכלה ואמנות.

החל מ-1487 שלט הכתר הצרפתי באקס, יחד עם יתר שטחי פרובאנס שסופחה לצרפת. ב-1502 הקים מלך צרפת לואי השנים עשר, את הפרלמנט של פרובאנס בעיר, שפעל עד המהפכה הצרפתית ב-1789.
באקס-אן-פרובאנס נולד, התגורר ופעל הצייר הפוסט-אימפרסיוניסטי פול סזאן, מגדולי האמנים המודרניסטים. סזאן גם קבור בעיר, ואתרים רבים בה מנציחים את מורשתו. כמו כן, נולד בה הבוטנאי ז'וזף פיטון דה טורנפור.
קרדיט ויקיפדיה goo.gl/SBsr6V

לאחר קבלת המלצה במלון, יצאנו העירה. גם פה אזור הבילויים הינה השדרה המרכזית עם מזרקה גדולה במרכז כיכר שסביבה מסעדות ומקומות בילוי. הגענו והחל הריטואל של חיפוש חניה, גם הפעם נכנסנו לחניון ונתקענו בקורת בטון נמוכה מהרשום בכניסה. נוצר שוב פקק של נכנסים שמנעו מאתנו לבצע רוורס ובעזרת העובד במקום ופרוק עמודי הפרדה הצלחנו לצאת תוך שנשבענו שיותר לא נכנסים לחניונים תת קרקעיים. לאחר מספר סיבובים באזור מצאנו את חניון תחנת הרכבת שהינו עילי ופתוח.

 

 

 

 

 

 

חנינו וייצאנו רגלית לכיכר המרכזית שזה פחות מ 10 דקות הליכה. בזמן חיפוש חניה התרשמנו מהעיר, (שום דבר מיוחד). התיישבנו במרפסת אחת המסעדות בכיכר והזמנו כל אחד לפי טעמו (לכותב זכורה מנת חצי עוף בגריל טעימה שהיא אפשר היה לסיימה בגלל גודל המנה). בסביבות 23.00 קמנו וחזרנו לרכבים ובנסיעה של כרבע שעה הגענו למלון ופרשנו לשינה.

קדימה ליום הבא